החלטה בתיק בר"ע 31645-11-12

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.  לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (סגנית הנשיא השופטת איטה קציר; בל 21850-02-12) מיום 9.10.12, בו נדחה ערעור המבקש הקטין, באמצעות הוריו, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים היושבת לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה התש"ל - 1970, מיום 30.1.12 (להלן - הוועדה).

2.  נקדים ונציין כי עניינו של המבקש הוחזר לוועדה, מושא הערעור, על פי פסק דין של בית הדין האזורי, מיום 16.8.11 (סגנית הנשיא, השופטת איטה קציר; ב"ל 20194-01-11; להלן - פסק הדין הקודם), אשר הורה כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה הרפואית לעררים:

"על מנת שתבהיר קביעתה לעניין הקשר הסיבתי בין הפרעת הקשב והריכוז לאירוע שהוכר. הוועדה תבהיר האם אין היא נדרשת לבדיקה פסיכיאטרית שלמה למערער באמצעות פסיכיאטר דובר השפה הערבית, ככל שתחליט שהיא אינה נדרשת לבדיקה שלמה לשם החלטתה, תנמק החלטתה כאמור. ככל שתסבור הוועדה כי יש מקום להפנות המערער לבדיקה אצל פסיכיאטר דובר השפה הערבית, תשקול הוועדה האם אין מקום במסגרת האמור לבדיקת המערער באמצעות פסיכיאטר המתמחה בילדים. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת"

3.  הוועדה, אליה הוחזר עניינו של המבקש, התכנסה בשני מועדים. בישיבתה מיום 10.11.11, הקשיבה הועדה לטענות בא כוח המבקש ואימו של המבקש. הוועדה ביקשה, לשם סיכום הדיון, אבחון נוירו פסיכולוגי " ממוקד למעשה בשאלה - האם קיימים תסמינים עיקריים אובייקטיבים של קיום PTSD". ביום 20.11.11 נערך למבקש אבחון נוירו פסיכולוגי (להלן - האבחון). בישיבת הוועדה מיום 30.1.12, ציינה הוועדה כי באבחון לא נמצאה עדות לתסמינים בתר חבלתיים. הוועדה קבעה כי לאור ממצאי האבחון, אשר עולים בקנה אחד עם ממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה - אין כל קשר סיבתי בין התסמינים הרגשיים מהם סובל המבקש לבין אירוע האיבה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין האזורי.

4.  בית הדין האזורי פסק כי הוועדה פעלה על פי מיטב מקצועיותה ואין לומר כי חרגה מסמכותה. הוועדה הפנתה המבקש לאבחון נוירו פסיכולוגי אצל פסיכולוג חינוכי מומחה, דובר השפה הערבית, מר ראדי מוסא (להלן - הפסיכולוג). החלטת הוועדה סבירה. הפסיכולוג קבע כי הממצא היחיד שיכול להיות קשור לאירוע האיבה הוא דיווח מטעם אימו של המבקש על חרדה מזיקוקים ומרעשים, וכן סיוטי לילה ובעיות שינה. הפסיכולוג לא קבע ממצא כאמור וציין כי תכנים אלו לא אוזכרו על ידי המבקש עצמו. הפסיכולוג אף קבע כי " לא נצפו ולא נתגלו פלאשבקים וזיכרונות מטרידים מהאירוע הטראומטי". לפיכך קבע הפסיכולוג כי מלבד ההפרעה של היפראקטיביות, לא נמצאו תסמינים הקשורים לאירוע האיבה. בהרכב הוועדה ישב רופא מומחה לפסיכיאטריה. הוועדה קבעה כי מדובר ב - ADHD עם הפרעות רגשיות הכפופות להפרעה זו. בכך נימקה הוועדה החלטתה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות. על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגשה  הבקשה לרשות ערעור שבפני.

5.  בבקשת רשות הערעור טען המבקש, באמצעות הוריו, כי בית הדין האזורי טעה עת נימק בעצמו את הסיבה להתעלמות הוועדה מקביעות הפסיכולוג. נטען כי קביעת הוועדה, לפיה לא נמצאה באבחון עדות לתסמינים בתר חבלתיים - אינה מדויקת. משעדויות לכך נמצאו בשיחת הפסיכולוג עם אם המבקש. עוד נטען כי הפסיכולוג קובע פוזיטיבית שקיימים תסמינים בתר חבלתיים וסיבתם היא אירוע האיבה. נוכח האמור התבקש בית דין זה להעביר עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר, משהוועדה מושא הבקשה התכנסה פעמיים בעניינו של המבקש.

6.  לאחר שעיינתי בפסק בית הדין האזורי ונתתי דעתי לטענות שהועלו בבקשה, ולכלל חומר התיק שבפני, באתי לכלל מסקנה כי אין ליתן רשות ערעור בבקשה, משלא נפלה כל טעות משפטית בפסק בית הדין האזורי. למעלה מן הצריך, אוסיף דברים אחדים. הוועדה מילאה אחר מצוות פסק הדין הקודם. הוועדה הבהירה קביעתה לעניין הקשר הסיבתי. הוועדה הפנתה המבקש לאבחון נוירו פסיכולוגי באמצעות פסיכולוג דובר ערבית. הוועדה תמכה מסקנותיה בקביעות הפסיכולוג. בסיכום האבחון הנוירו פסיכולוגי נקבע כי " לא היו תסמינים הקשורים באירוע הטראומטי שהוזכר". מסקנת הועדה הרפואית, נתונה לסמכותה המקצועית של הוועדה, ולא מצאתי צידוק להתערב בה. משאלו הם פני הדברים - דין הבקשה להידחות.

7.   סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ב טבת תשע"ג ( 25 דצמבר 2012 ) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: